יסמין דאהר: היסטוריה של העתיד "מגיל מאד צעיר גם ידעתי שיש אנחנו והם. את ה"הם" היינו רואים בביקורים בחיפה או בנצרת עילית, שלא אהבנו לשהות בה הרבה. אני זוכרת בבירור את התחושה שכל מה שיש פה - הים, היערות, הבתים, הכפרים, הכל הוא איכשהו לא שלנו. גדלתי בנצרת, בבית שלא נשמעה בו המילה נכבה, כמעט אף פעם. בכל זאת, מגיל צעיר מאד היה ברור לי שיש פה ויש שם. ה"שם" זה מה שמעבר למחסום אל-ג'למה שבגנין, היכן שעוברים בדרך לשכם לבקר את סבתא.."
אילנה לח: טקסט פתיחה לכנס "בהליכות שלי ביער ירושלים גיליתי בראש הגבעה חורבות. רואים את חורבות הבתים, את הבאר, את עצי הזית והתאנה, ואת הטראסות שליד. אין שם שום ציון או שלט שמספר מהו המקום הזה. עבודת בילוש לא פשוטה, בעזרתם של "זוכרות", ושל אנשים נוספים, העלתה את שם המקום- "חרבת אל חמאמה- היונה" . קשה מאד היה להשיג מידע על המקום הזה. והסיפור של הקושי הזה הוא הסיפור של הכנס הנוכחי..."
ההרצאות שנתנו בכנס:
מאת הלל כהן (היסטוריון) : "יהודים ערבים והנכבה: עיון היסטורי ומבט לעתיד" "בכוונתי להציע כאן עיון היסטורי-עובדתי על המלחמה ב-1948, שיאפשר אולי להבין מדוע יהודים וערבים מתייחסים למלחמה באופנים כל כך שונים, מדוע יהודים כל כך חוששים מאזכור הנכבה, ומדוע גם פלסטינים (בישראל ומחוצה לה) אינם פתוחים לחלוטין לדבר על אירועי 1948. זוהי בעצם גם סקירה היסטורית עם מבט להווה ולעתיד...,
מאת טובה בוקסבאום (פסיכולוגית קלינית): "נכבה? אין דבר כזה" "אנחנו צופים בלהקת פיקוד דרום, שרה את השיר "יונה עם עלה של זית" בפסטיבל הזמר הישראלי 1987:הסולנית היא חיה סמיר והשיר זכה במקום הראשון ולפופולאריות סוחפת ואלו מילות הבית הראשון: יש לי תמונה בבית של יונה עם עלה של זית/ מעליה גלגל החמה, לרגליה פגעי מלחמה/
היונה של השלום על חורבותיה של אומה אחרת/ תמונה מושלמת, חלומות בתוך מסגרת..."
"כבר מספר שנים שאני חברה בעמותת זוכרות, ששמה לה למטרה להעלות את המודעות של ישראלים לנכבה, ואת לקיחת האחריות של ישראלים עליה. במסגרת הפעילות, שאספר עליה מעט בהמשך, יוצא לי להיחשף לתהליכים שעוברים ישראלים וישראליות במגע עם המידע ההיסטורי; אני נתקלת הרבה בדפוס שקשה מאוד לפספס, ושמאוד מתחבר גם לחוויה האישית שלי כישראלית שגדלה כאן וגם לחוויה שאורי תיאר: פעמים רבות מתוארת בהקשר הזה חוויה שהאיכות שלה היא של ידיעה ואי-ידיעה באותו הזמן עצמו. מעניין שהאיכות הזו מאפיינת גם תהליכים אישיים שאנשים מזהים אצל עצמם, וגם – כך אני רוצה להציע – איזה הלך רוח חברתי כללי, שמאפיין את הציבור היהודי בישראל..."
בטעינה...